<h1>ארחות חיים אלו עשרה תנאים סימן א'</h1>
<h2>דף פא.</h2>
אלו עשרה תנאים שהתנה יהושע ובית דינו שחלקו את הארץ. התנה שמרעין בהמה דקה ביערים שאילניהם גסים אבל אין מרעין שם בהמה גסה וביער שאילניהם דקים אין מרעין לא דקה ולא גסה אלא מדעת בעלים. וכן התנה שיהא אדם מלקט עצים משדה חבירו והוא שיהיו פחותים וקרובים להיות קוצים כגון היזמי והיגי והוא שיהיו מחוברין ולחין ובלבד שלא ישרש אבל [שאר] עצים אסור.
וכן התנה שיהא כל אדם מותר ללקט עשבים העולים מאיליהן בכל מקום חוץ משדה תלתן שזרעה לבהמה וכן התנה שיהא אדם קוטם נטיעה בכל מקום חוץ מגרופיות של זית ואינו קוטם מן האילנות אלא בזית כביצה ובקנים ובגפנים מן הפקק ולמעלה ובשאר האילנות מחובו של אילן לא מחודו וכשהתיר לקטום [לא התיר אלא] מחדש שאינו עושה פירות ולא מישן שעושה פירות. ואינו קוטם אלא ממקום שאינו רואה חמה. וכן התנה שהמעיין היוצא בתחלה בני אותה העיר שיצא בגבולם מסתפקין ממנו אע"פ שאין עיקרו בחלקן ואין לאחרים להסתפק עמהן ממנו. וכן התנה שיהיה כל אדם מותר לצוד דגים מים טבריא והוא שיצוד בחכה בלבד אבל לא יפרוס קלע ולא יעמיד ספינה שם אלא בני השבט שהגיע הים לחלקם.
וכן התנה שכל אדם שצריך לנקביו מסתלק מן הדרך ונכנס אחורי הגדר שפגע בו ונפנה שם ואפילו בשדה מלאה כרכום ונוטל ממנה צרור ומקנח. וכן התנה שכל התועה בין הכרמים וכיוצא בהן מפסג ועולה ומפסג ויורד עד שיצא לדרכו. וכן התנה בזמן שירבה הטיט בדרכים או נקיעי המים שיש לעוברי דרכים [להסתלק] לצדי הדרכים ומהלכין שם אע"פ שאין מהלכין בדרך שיש לה בעלים.
וכן התנה שמת מצוה קונה את מקומו ונקבר במקום שנמצא בו והוא שלא יהא מוטל על המיצר ולא בתוך (ה)תחום [המדינה אבל אם נמצא על המצר או שהיה בתוך התחום] מביאו בבית הקברות וכן אסרו חכמים לגדל חזירים בכל מקום. ולא את הכלב אלא א"כ קשור בשלשלאות אבל מגדל הוא כלבים בעיר הסמוכה לספר ביום קושרו ובלילה מתירו. ואחז"ל ארור מגדל כלבים וחזירים מפני שהזיקן מרובה ומצוי. ומי שנפלו לו כלבים וחזירים בירושה אין מחייבין אותו למכור אלא מעט מעט ותקנות אלו נוהגות בכל מקום אפילו בחוצה לארץ כל זה לשון הר"ם במז"ל בפרק ה' מהלכות נזקי ממון.
<h2>דף פב.</h2>
עוד כתב עשר תקנות שתקן עזרא. שיהו קורין בתורה בשבת במנחה משום יושבי קרנות. ושיהיו קורין בתורה ב' וה' כדי שלא יהיו ג' ימים בלא תורה. ושיהיו דנין בב' וה' דשכיחי דאתו למקרו בספרא. ושיהיו מכבסין בה' מפני כבוד השבת. ושיהו אוכלין שום בע"ש משום עונה דכתיב אשר פריו יתן בעתו ואמר רב יהודה זה המשמש מטתו מע"ש לע"ש ושתהא אשה משכמת ואופה שתהא פת מצויה לעניים ושתהא אשה חוגרת בסינר משום צניעותא. ירושלמי הוא שהתקין שתהא אשה חוגרת בסינר בין מלפניה בין מלאחריה אמ"ר תנחום ב"ר חייא מפני מעשה שאירע מעשה היה באשה אחת [שהיתה מכבדת את הבית] שבעלה הקוף (בין כדרכה בין שלא כדרכה) [מלאחריה] ושתהא חופפת וטובלת ושהיו רוכלין (מצויין) [מחזירין] בעיירות משום תכשיטי נשים שלא יתגנו על בעליהן. ותקן טבילה לבעלי קריין ע"כ.
